המוות בה פתאום, בלי התראה מוקדמת לרוב, הוא תמיד בה לא בזמן, תמיד פוגע באנשים שעדיין חיים, בני משפחה וחברים, בה בגילאים שונים, במקומות רבים, בה ולוקח את יקירינו.
המוות הוא חלק מהיותינו בני תמותה, כך נקבע עוד מיום שנבראנו בצלמו של אלוקים, ניתנו לנו חיים שלמים לחיות, שנים רבות להנות, זה אף פעם לא צודק ובטוח שלא הוגן, הוא בה פתאום ועוצר הכול בשניה, אז אני שואל את עצמי מה חשוב לכתוב על המצבה במצבות בצפון ? מה צריך לכתוב עליה ?
זה חייב לבוא מהצד של המנוח (כך לפחות נראה לי) מה הוא או היא היו רוצים שיזכרו, מה היה להם כל כך חשוב עוד כשהיתה בהם רוח חיים והיו איתנו, מי הם היו ולמה, מה הכי מאפיין אותם בחיים שחיו ? הם גרמו לי לשמוח ?  הם היו מוכשרים במשהו מיוחד ?
אני מקדיש מחשבה מהצד, קשה לתאר מה חווה מישהו שאיבד מישהו קרוב בהפתעה, הראש לא עובד והלב נקרע, בטח שלא יצירתיות נשפכת בקלות
יש מה שחשוב לציין ויש מה שרוצים לעשות עבורם, זה לא מאופיין בגודל ההשקעה אלה במחשבה על מישהו מיוחד, לא קשור לסבל אלה קשור לסיפור של אותו אדם עד לרגע בו נדם ליבו.

אז מה כותבים על המצבה במצבות בצפון ?
שם המנוח/ה, ז"ל
תאריך עברי / לועזי
חיי שנים נהדרות מיום שנולד - עד היום שחבר להשם יתברך

ויש מצד שני כל מה שליבנו חפץ בו 
משפט אהוב,
מוטו על פיו חיו
שייכות במשפחה (אם, אב, אחות וכו')
מה אהבו לעשות בחייהם (כנר, נהג משאית, אהבת הים וכו')
להוסיף שיר שמזכיר אותם במצבות בצפון
לספר מסר על החיים.